שוב הודעה בטלפון מהבנק. הלב מחסיר פעימה.

שוב הודעה בטלפון מהבנק.
הלב מחסיר פעימה.
סוגרת מהר, לפני שאני רואה יותר מדי…

זאת אני. כבר שנים. מתחמקת מלהסתכל על המספרים האמיתיים בעסק שלי. הודעות מהבנק? 'אני אבדוק את זה אחר כך'. דוחות הכנסות? 'בקרוב אני מתיישבת על זה'. מעקב אחרי תזרים? 'ברור שאני צריכה, אבל עכשיו אין לי זמן…'

יש לי תיקייה שלמה במחשב של קבצי אקסל שפתחתי והתחלתי למלא. בכל פעם סיפרתי לעצמי שהפעם זה יהיה שונה, שבטוח שהפעם אני אצליח להתמיד. שורה אחת, אולי שתיים… וזהו.

כי מה אם אגלה שם משהו שאני לא רוצה לראות? מה אם המספרים יספרו סיפור אחר לגמרי ממה שאני מספרת לעצמי?

אז אני ממשיכה לנחש. להעריך. לספר לעצמי סיפורים על 'חודש טוב' ו'תקופה חלשה'. הכל כדי לא להתמודד עם האמת שמסתתרת מאחורי המספרים.

אבל בלילה, כשאני לבד עם המחשבות שלי (ותכלס, גם לאורך כל היום), אני יודעת בדיוק כמה זה עולה לי. אני מרגישה טוב טוב בכל הגוף שלי את המחיר. את ההזדמנויות שחולפות על פני, את הכסף שנשמט מבין האצבעות… פשוט כי אני לא מעזה להסתכל.

כמה זמן עוד תמשיכי להתחמק מהמספרים שלך?