התחושה הזו שמתגנבת כל פעם שאני מתיישבת לחשוב על העסק שלי.
כל כך הרבה דברים שאני אוהבת בו, דברים שאני גאה בהם…
אבל תמיד יש גם את הקול ההוא, הקטן והמציק, זה שלא נותן לי מנוחה.
"אולי משהו חסר?"
"ומה אם אני מפספסת משהו חשוב?"
והלב… הלב.. והבטן מתכווצת.
כי כל עוד אני לא עוצרת באמת להסתכל,
הכול מרגיש בסדר. "עובד".
אבל עמוק בפנים, אני מרגישה, יודעת… שזה לא מספיק.
ההימנעות אולי נותנת שקט לרגע,
אבל היא גם גובה מחיר כבד –
היא שואבת אנרגיה, היא משאירה אותנו תקועות.
זה מפחיד להסתכל באמת. אני יודעת.
מפחיד לגלות אולי את מה שאנחנו מעדיפות להסתיר.
אבל הקטע הוא…
שדווקא שם, במקומות הכי כואבים,
מסתתר הכוח האמיתי שלנו.
מה איתך?
איך את מתמודדת עם הרגעים האלה שבהם העסק מרגיש… קצת… יותר כבד?
תכתבי לי כאן למטה
🌸