למה כל כך קשה לנו להסתכל על המספרים?

המחשב פתוח, הטבלאות שם מול העיניים… אבל בפנים, משהו פשוט לא נתן לי לגשת.
המחשבות רצות: "מה אני אגלה? ומה אם זה לא מה שציפיתי?"

אולי זה הפחד.
הפחד ממה שנגלה שם – שהמאמצים שלנו, כל העבודה הקשה, לא מתורגמים למה שחלמנו.
הפחד שהמספרים יגידו לי שטעיתי, או גרוע יותר – שאני לא "מספיק".

אולי זו תחושת הכישלון.
כשהמספרים לא מסתדרים כמו שקיוויתי, קל להרגיש שזה הכל עליי.
במקום לראות בהם כלי שיעזור לי, הם מרגישים כמו ביקורת שלא הזמנתי.

ואולי… זו פשוט השפה.
מאזן? תזרים? רווחיות? כל המילים האלו הרגישו לי פעם כמו סינית.
איך אפשר בכלל להתמודד עם משהו שלא למדנו לקרוא?

ויש גם את הרגש שמתחבא שם.
כסף אף פעם לא עומד לבד – הוא מביא איתו כאב, זיכרונות, לפעמים גם תחושת אשמה.
ולפעמים… פשוט בלבול מוחלט.

והתרבות שלנו?
כמה פעמים שמעתי ש'רואה החשבון יטפל בזה' או 'זה מסובך מדי בשבילך'.
וזה יושב שם, עמוק, התחושה הזו שזה לא "שלי".

ולפעמים… זו פשוט ההימנעות.
התחושה הזו שעדיף לא לדעת.
אבל בפנים, עמוק בלב, אנחנו מרגישות את המשקל של זה – כל מה שלא נאמר.

כל אחת מאיתנו נושאת איתה סיבה אחרת.
ומה איתך?
מה באמת עוצר אותך מלהסתכל?
תכתבי לי בתגובות. 🌸